טראומה איך מתמודדים עם זה?

טריגרים במצבי טראומה: איך אני מתמודדת איתם ומה עוזר לי

אחרי שעוברים חוויה טראומטית, זה מרגיש כאילו הסיפור אף פעם לא באמת נגמר. אני זוכרת את עצמי חושבת שאם רק אוכל להמשיך הלאה, זה יהיה מאחוריי, אבל אז הטריגרים מופיעים, אפילו שנים אחרי. הדברים הקטנים והיומיומיים שיכולים פתאום לעורר זיכרון, תחושה, או פשוט להפעיל אצלי משהו בלב – ואני שוב מרגישה כאילו אני שם, בתוך האירוע. להבין את הטריגרים שלי, וללמוד איך להתמודד איתם, היה אחד הצעדים הכי חשובים בדרך שלי להחלמה.

*אז מה בעצם זה טריגר?

לכל אחת מאיתנו יש את זה. עבורי, טריגר יכול להיות ריח מסוים, שיר שהתנגן ברקע, או אפילו טון דיבור שמזכיר לי את מה שעברתי. זה גירוי כלשהו – חיצוני או פנימי – שמזכיר לי את אותו רגע טראומטי.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שזה מה שקורה לי. בוקר אחד פשוט לא יכולתי יותר לקום מהמיטה או לצאת מהבית לשים את הילד בגן. הגוף פשוט החליט שזהו נמאס לו יותר לתפקד, הראש לא מפסיק לשחזר דברים שלא חשבתי עליהם שנים. פתאום אני הרגשתי משותקת בכל המובנים! הגוף שלי התקשח כולו. לא הבנתי מה קורה לי, עד שהיה לי הבזק של אירוע עבר טראומטי פתאומי שהחזיר אותי ברגע אחד אחורה שנים. ומאז כל מגע פתאומי גרם לי להיבהל, או מילה שנאמרת בקול מסוים הציפה אותי בפחד ושיתוק.

*איך זה קורה לנו?

מהמחקר שעשיתי גיליתי שטראומה נשארת איתנו בגוף, לא רק בראש. זה לא סתם זיכרון רגיל. כשחוויתי את הטראומה, המוח שלי קידד את מה שקרה בצורה שמחברת בין אותו רגע לבין סכנה – כאילו המוח שלי אומר לי: "זה קורה שוב, תהיי מוכנה". כשהטריגר מופיע, הגוף שלי מגיב כאילו אני עדיין שם, גם אם המצב האמיתי רחוק מזה שנות אור. הפחד, החרדה, הכעס או העצב פתאום משתלטים, והיו מצבים שפשוט היה מנתק אותי מהמציאות לכמה רגעים.

*איך למדתי להתמודד עם טריגרים

לקח לי זמן להבין שזה משהו שאני יכולה לעבוד עליו, ולא רק להסתמך על הזמן ש"יעשה את שלו". הנה כמה דברים שעזרו לי לאורך הדרך:

1.מודעות וזיהוי: קודם כל, הייתי צריכה להכיר בטריגרים שלי. התחלתי לכתוב עליהם ביומן – מה קורה לי כשזה הופיע, איך הרגשתי, מה בדיוק עורר את זה. זה עזר לי לזהות את הגורמים, וגם להיות יותר מוכנה לקראת הפעם הבאה שזה יקרה.

2.כלים להרגעה עצמית: אחד הדברים שהכי עוזרים לי זה תרגילי נשימה ומיינדפולנס. יש משהו בנשימה עמוקה שמרגיע את המערכת. גם דמיון מודרך עזר לי – אני מדמיינת מקום בטוח, משהו שמזכיר לי רוגע ושלווה. עם הזמן זה נהיה כלי אוטומטי שאני שולפת כשאני מרגישה את הטריגר מתקרב.

3.פנייה לטיפול מקצועי: כאימא חד הורית בהתחלה הרגשתי שאין לי למי לפנות. מתוך פחד שאולי ייקחו לי את הילד ברגע שאפנה לעזרה מקצועית. למרות שהיו תקופות שהרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה לבד. ואף התעקשתי להיות חזקה ולהתעלם מהטריגרים, ולעשות מה שאני יכולה בזכות עצמי. הרצון לעזור לילד ולהבין שאימא בריאה זה ילד בריא גברו על כל החששות שהיו לי. ופשוט פניתי לקבלת עזרה ראשונית.

אל תחששי לפנות לקבלת עזרה זה הזכות שיש לך כנפגעת עבירה.

הטיפולים שניתן ורצוי לקבל בזמנים אלה: טיפול אחד על אחד עם פסיכולוג. ית, קבוצות תמיכה, שיחה עם בני המשפחה עוזר מאוד לפרוק אירועים וזיכרונות עבר שצפים בפתאומיות. בזכות זה, הטריגרים נהיים פחות עוצמתיים עם הזמן. שמעתי לא אחת שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עזר להרבה נשים להבין את המחשבות שמלוות את הטריגר ואיך לשנות אותן. גם טיפול EMDR, שמתמקד בעיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים, עשה הבדל עצום לסובלים מטראומה.

4.תמיכה חברתית: חייבת להודות שלא יכולתי לעבור את זה לבד. שיחות עם חברות או עם אנשים בקבוצות תמיכה תמיד נותנו לי תחושת הקלה. כשאני משתפת, אני מרגישה שאני לא לבד ושיש עוד א.נשים שמבינים אותי באמת.

5.הדרגתיות והימנעות: למדתי שיש דברים שאני פשוט לא יכולה להתמודד איתם ישר. לפעמים אני צריכה להתרחק או להימנע ממשהו עד שארגיש מספיק חזקה להתמודד אתו. מצד שני, חשיפה הדרגתית עזרה לי להתחיל להתמודד עם דברים בצורה מבוקרת, מבלי להציף את עצמי יותר מידי.

---

לסיכום נושא: טראומה איך מתמודדים עם זה?

כאמור, טריגרים הם תזכורות חיות למה שעברתי, אבל הם לא חייבים לשלוט בי. למדתי לזהות אותם, לפתח כלים שמרגיעים אותי, ובעיקר לקבל תמיכה כשאני צריכה. זה תהליך שלוקח זמן, אבל עם עבודה עצמית והעזרה הנכונה, אני מרגישה שאפשר לצמצם את ההשפעה שלהם ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים למרות מה שקרה. ואני כאן כדי להזכיר לך שגם את יכולה. אל תחששי לפנות לקבלת עזרה זה הזכות שיש לך כנפגעת עבירה.